על הספרים

אני תושב הדרום הפרוע משנת 2005. בעיניי, זהו שטח הפקר, בן חורג למדינת תל-אביב, ולתושביו אין שמץ של תחושת ביטחון אישית. מבחינתי, הספר מהווה את זעקת הדרום המופקר, והלוואי שיהיה בו את הכוח לעורר מישהו ומשהו.

בחורף 2021 אירעה פריצה מזעזעת באחד הישובים בדרום, שם הפורצים אף אנסו את אחת מבנות המשפחה. המקרה הזה הותיר בי תחושות מאוד קשות. לא ישנתי שבועיים, זה הטריף אותי ואז התחלתי לכתוב. הייתה לי את הדמות של סער מהסרט גמר שלי, מסתערב לשעבר, דמות שהכרתי לפני ולפנים, והלבשתי עליו את הסיפור.
מה אם סער, עם כל המורכבויות שלו, הוא האבא של הילדה?

כשהתחלתי לכתוב את הפרק הראשון היה לי מאוד קשה. עזבתי את הקובץ ולא לא נגעתי בו חודש. אבל ברגע שהרעיון נבט, הוא החל לקבל חיים משלו, הסצנות החלו להיערם בראשי, ויצרתי מעין תרשים זרימה. כשהיה לי את המבנה הכל החל להשפך על הדף כאילו מעצמו.

הספר מבוסס על סרט הגמר שלי "לילה לא שקט" שהוא למעשה החלק השני בספר.

טריילר: 

הפוסטר של הסרט: 

אחרי שסיימתי את לידתו של 'אל נקמות' ושאלו אותי מתי יוצא ספר ההמשך, הרגשתי, אני מניח, כמו אישה אחרי לידה ששואלים אותה "מתי הילד הבא". התהליך סיזיפי, ובערך כל מה שעברתי ב40 שנות, כל סיטאציה או סיפור מעניין שנתקלתי בו, נכנס בצורה כזו או אחרת לספר. לא חשבתי שיהיה לי מה לחדש.

ואז התחילו ההפגנות נגד הרפורמה, ואיתן כעס וחששות, אני כנראה צריך ארוע מכונן שיזעז את עולמי כדי להניע את תהליך הכתיבה. היה נראה לי כאילו אנחנו על הטיטאניק, מפליגים בסוג של ספינת תענוגות, ורבים על סוג המוזיקה שהלהקה תנגן. לא מבחינים בקרחון שאורב לנו בחושך, מאיים להטביע אותנו. 

ואז עלה לי הרעיון לספר שעליו אני עובד עכשיו:

עזרא עיני, פנסיונר במחלקה לריגול נגדי בשירות הביטחון הכללי יושב מול האורות המרצדים של מסך הטלוויזיה שמשדרים ללא סוף את מלחמות היהודים. התחושה כי חורבן הבית משחר לפתחנו מכניסה בו יאוש סופני. בייאושו נזכר באחד שחמק ממנו, באחד שלא תפס, קצין אס.אס נאצי שהתברג לשרשרת קבלת ההחלטות, למקומות הגבוהים ביותר בצמרת השלטון. האם הוא אחראי למצב? האם האחד שחמק יביא לסופה של המדינה? 

סער ארגמן, גיבור הספר 'אל נקמות' (2022) לא מוצא מנוח. הנקמה מתמסמסת, עולם כמנהגו נוהג. הוא חייב לזעזע את המערכת. לאתחל אותה לפני שיהיה מאוחר מדי. 

כל הזמן הזה האויב צופה בשקט, מריח הזדמנות. חולשה. אורב מעבר לפינה. מחכה לרגע הנכון לתקוף.  

'אל נקמות 2 - רקוויאם לחלום', דיסטופיה ישראלית עכשווית.

סיימתי טיוטה ראשונה בערב ראש השנה והעברתי אותו לעורכת שלי, עפרה שפר ברוש, שתחווה דעה.

בערב שמחת תורה, נפלו השמיים. והעורכת שלי הפצירה בי לעבור לכתוב רומן רומנטי.

למה רומן רומנטי?

שני הספרים מאוד עכשוויים, שלא לומר נבואיים בחלקם. נקווה שיישארו כסיפור.